הקשר בין תסמונות פיברומיאלגיה FMS - דאבת השרירים והמערכת ההורמונאלית 

מערכת האנדוקרינית וההורמונים

ישנו קשר הדוק בין מערכת העצבים והמערכת ההורמונאלית. רצפטורים (מ) במערכת העצבים המרכזית (CNS) משמשים כמשוב לייצור הורמונים, אלו משתחררים בהתאם לצרכים ביולוגיים ע"י המערכת האנדוקרינית. כפי שצוין FM מערבת כאב כרוני בתחום המערכת הלוקטו-המוטורית, שתפקידה העיקרי הוא לפקח על התנועה בגוף. פגיעה במערכת העצבים מערבת בתמונה הקלינית תסמינים של דיכאון וחרדה. כל המנגנונים במערכת העצבים ההיקפית, שמערבים את ההיפותלמוס נמצאים באזעקה ומכאן "עליה בהפרשה של: ACTH, FSH, IGF-1 (אינסולין), FT3 (מבלוטת התריס) ואסטרוגן.
אצל הלוקים ב FM, פעילות ההורמונים: CRH {ייצור תירוטרופין(מ)}, GHTH (הורמון הגדילה), LHRH (הרמון הביוץ), ACTH (ייצור קורטיקוסטרואידים) ופרולקטין (הפרשת חלב) לקויה. השפעה ישירה על תסמיני המחלה עדיין בגדר תיאוריה ומחקר" (42).

הבלוטות האנדוקריניות:
?היפופיזה - (יותרת המוח) - Hypophysis
?בלוטת התירואיד - (התריס) - Thyroid gland
?פאראתירואיד - (בלוטות מצד התריס) - Parathyroid gland
?אדרנלים - )יותרת הכליה) - Suprarenal Gland
?אצטרובל - (Pineal)

בנוסף, מספר איברים ורקמות בגוף כוללים תאים המפרישים הורמונים אך אינם משמשים רק כבלוטה אנדוקרינית:
היפותלמוס - (תת הרמה) - Hypothalamus
השחלות - Ovaries
האשכים - Testicle
איי הלבלבIslets of Langerhans -
לב - Hearth
תימוס - Thymus
כליות - Kidneys
קיבה - Stomach
כבד - Liver
מעי דק - Small Intestin
עור - Skin
רקמת שומן - Edipose Tissue
שלייה - Placenta




היפותאלאמוס - (תת הרמה) - Hypothalamus
ההיפותלמוס היא אזור במוח מתחת לתלמוס ומעל בלוטת יותרת המוח (היפופיזה) שאליה היא מקושרת באמצעות מערכת כלי דם ועצבים. ההיפותלמוס נמצאת בקדמת מוח הביניים (diencephalon) ותפקידה לווסת תהליכים מטבוליים מסוימים, ואת פעולת מערכת העצבים האוטונומית.
ההיפותלמוס שולטת במערכת האנדוקרינית וכך שולטת בייצור הורמונים. שליטה זו חשובה במיוחד במצבים סימפטטים, שבהם הגוף חייב לבצע מערך מסובך של תהליכים פיזיולוגיים (הידוע בתור "תגובת הילחם או ברח"). בשל תפקיד זה מתוארת ההיפותלמוס לעתים כמרכז הדחק של המוח.
ההיפותלמוס מחברת את מערכת העצבים למערכת האנדוקרינית על ידי ייצור והפרשה של הורמונים המשחררים ומעכבים המועברים באמצעות מערכת שער הדם הוורידית (Portal System המעבירה דם בין שתי רשתות של נימים בלי לעבור דרך הלב אל האונה הקדמית והאחורית של ההיפופיזה, על מנת לאפשר שחרור/עכוב הורמונים ונוירוטרנסמיטרים בעת הצורך.
ההיפותלמוס היא האזור במוח ששולט ב:
?טמפרטורת הגוף
?תפקוד מיני
?שובע, רעב וצמא
?מחזורים צירקדיים (יממתיים) דוגמת ערות ושינה.
תהליכים אלו הם חלק ממרכיבי ההומיאוסטזיס. כאשר אדם נמצא במצב דחק, מופר האיזון ומתחילים תהליכים לאיזון.
כ.2 היפופיזה - (יותרת המוח) - Hypophysis
נמצאת בבסיס המוח ומייצרת מספר הורמונים, שכל אחד מהם משפיע על איבר ספציפי בגוף ("איבר המטרה" שלו). מאחר שההיפופיזה מפקחת על פעולתן של רוב הבלוטות האנדוקריניות האחרות, היא מכונה "הבלוטה הראשית" ונתונה בפני עצמה בבקרה של בלוטת ההיפותלאמוס.

ההיפופיזה מורכבת משני חלקים נפרדים:
?האונה הקדמית (Adenophypophysis).
?האונה האחורית (Neurohypophysis).

ההיפופיזה מווסתת את פעולתה של האונה הקדמית (אדנוהיפופיזה) על ידי שחרור הורמונים, או חומרים דמויי-הורמונים, דרך כלי הדם המחברים במישרין את שתי האונות. שליטתה באונה האחורית (נוירוהיפופיזה) נעשית באמצעות דחפים עצביים.




פעולת המשוב
הפרשת הורמוני ההיפופיזה הקדמית מבוססת בשתי דרכים:
1.תאים בהיפותלמוס מפרישים חמישה הורמונים שמגבירים את הפרשת הורמוני ההיפופיזה הקדמית ושני הורמונים המעכבים את הפרשת הורמוני ההיפופיזה האחורית (ראה תרשים 4)..
2.הורמונים המשוחררים מבלוטות אנדוקריניות, פועלים במשוב שלילי על ההיפופיזה הקדמית. לדוגמא: קורטיקוטרופין (ACTH) מעורר הפרשה של גלוקוקורטיקואידים בעיקר קורטיזול מקליפת בלוטת יותרת הכליה.
האונה הקדמית
האונה הקדמית מפרישה הורמונים המפקחים בסופו של דבר על הפעילות של:
?הורמון הגדילה - HGH או סומטוטרופין
?TSH - הורמון השולט בפעילות והפרשת בלוטת התריס
?FSH,LH - מופרשים על-ידי גונדוטרופינים. שניהם מעודדים את הפרשת האסטרוגן והפרוגסטרון ואת התפתחות הביציות בשחלות, והפרשת הטסטוסטרון.
?פרולקטין - גורם לייצור חלב בשדיים.
?ACTH - המעודד את קליפת יותרת הכליה להפריש גלוקוקורטיקואידים.

האונה האחורית
ההיפופיזה האחורית, מאחסנת ומפרישה שני הורמונים:
אוקסיטצין - פועל על מערכת הרביה והשדיים בזמן הלידה ואחריה.
ADH - Antidiuretic Hormone - חומר המוריד את ייצור השתן. הורמון זה, מגביר את ספיגת המים חזרה לדם על-ידי הכליות, כך שנפח השתן קטן. ה-ADH גם מפחית את איבוד המים בזיעה וגורם לכיווץ של עורקיקי הגוף, דבר הגורם להעלאת לחץ הדם.


בלוטת התירואיד - (התריס) - Thyroid gland
בלוטת התריס (תירואיד) אינה עולה בקוטרה על 5 ס"מ, והיא ממוקמת מתחת לעור בפיקת הגרון מעל קצה קנה הנשימה. היא בעלת צורת "פרפר" וחשיבותה בהפרשת הורמונים השולטים על חילוף חומרים של רקמות רבות בגוף הן על ידי הגברת כמות החמצן הנצרכת ברקמות, והן על ידי גירוי של רקמות אלה לייצור מוגבר של חלבונים.
רוב הבלוטה מורכבת מזקיקים מיקרוסקופיים (thyroid follicles). רוב תאי הבלוטה הם תאים פוליקולרים המייצרים שני הורמונים: תירוקסין T4, המכיל ארבעה אטומי יוד ו-T3 המכיל שלושה אטומי יוד. מיעוט תאי הזקיק הם תאים פרפוליקולרים, המייצרים את ההורמון קליצטונין (calaitonin) הקשור בבקרת משק הסידן בגוף.

השפעת הורמוני התריס
הורמוני התריס מווסתים את :
1.צריכת החמצן וקצב חילוף החומרים הבסיסי (BMR)
2.חילוף החומרים התאי
3.הגדילה וההתפתחות
הורמוני התריס מגדילים את ה-BMR על ידי הגברת קצב ייצור ה-ATP על ידי תאי הגוף
כיוון שבמהלך ייצור ה-ATP נפלטת אנרגיית חום, הורמוני התריס גורמים לעלייה בחום הגוף לכן יש להורמוני התריס תפקיד חשוב בשמירה על טמפרטורת גוף תקינה.

בקרת הפרשת הורמוני התריס
באופן זה מווסת הגוף את הכמות הנאותה של T3 הנחוצה לשמור על קצב מטבולי יציב ברקמות, ולא להיחשף לפעילות מטבולית עודפת. וויסות רמת הורמוני בלוטת התריס מורכב.
בלוטת ההיפותאלאמוס הממוקמת מעל בלוטת יותרת המוח (היפופיזה) מפרישה את ההורמון המשחרר-תירוטרופין TRH או hormone thyrotropin releasing, הגורם להיפופיזה להפריש את ההורמון TSH המגרה את בלוטת התריס ( stimulating hormone thyroid), לייצור הורמוני התירואיד T4 ו-T3. כאשר רמת הורמוני התריס בדם גבוהה, יש משוב שלילי המשפיעה על צמצום ייצור TSH על ידי ההיפופיזה. היפוכו של דבר, כאשר רמת הורמוני התירואיד יורדת בדם לרמת חסר, תייצר ההיפופיזה יותר TSH. נקודה חשובה נוספת, היא הצורך של בלוטת התריס ביוד כדי שתוכל לייצר את שני הורמוניה. היסוד יוד הנמצא במים ובמזון, נלכד על ידי התירואיד כחלק מחלבון גדול הקרוי תירוגלובולין (thyroglobulin), ובהמשך נכלל היוד בהרכב שני ההורמונים האמורים.

המצב הקליני של יתר-פעילות של בלוטת התריס, המוגדר גם כ- "יתר-תריסיות" , נוצר על ידי השפעות של פעילות יתר של הורמוני הבלוטה, והוא עלול לנבוע מסיבות שונות.

תסמינים נפוצים ביתר-תריסיות
לחץ-דם גבוה, קצב לב מוחש, נטייה לרעד ולרטט, הזעה מוגברת ועור לח, קשיי שינה ועצבנות, תיאבון מוגבר אך יחד עם זאת ירידה במשקל כתוצאה מפעולת מעיים תכופה ושלשולים, תחושת חולשה, עור תפוח ולעתים מעובה באזור השוקיים, עיניים רגישות לאור שנראות לעתים נפוחות, אדומות ובולטות, בהייה מתמדת או תחושת בלבול.








תסמינים נפוצים בתת-תריסיות:
? השמנה, עור יבש קשקשי ומעובה
? בצקת לא גומתית - נעלמת בלחיצה
? עייפות, חולשה וחוסר אנרגיה (עד תרדמת)
? עצירות
? לחץ דם נמוך
? דיכאון
? בעיות במחזור - אמנוריאה
? רגישות לקור
? ברדיקרדיה (דופק איטי(
? נשירת שיער והתפצלות השיער
? אנמיה
? חוסר ריכוז
? חוסר תאבון ויחד עם זאת עלייה במשקל
? ירידה בליבידו
? טמפרטורת גוף נמוכה
? עלייה ברמת שומני הדם וכולסטרול גבו



דוגמא לפעולת משוב בין הבלוטות האנדוקרינית


היפותלמוס
?
T.R.H(Thyrotropin Releasing Hormone)
?
היפופיזה
?
T.S.H(Thyroid Stimulating Hormone)
?
בלוטת התירואיד
?
הורמון תירואיד


פאראתירואיד - (בלוטות מצד התריס) - Parathyroid gland
פאראתירואיד ארבע בלוטות קטנות בגודל אפונה הצמודות לבלוטת התריס פוסטריורית (בצד האחורי שלה). מכונות גם "בלוטות יותרת התריס" / "מצד בלוטת התריס". פעילות בלוטות אלו הינה קריטית, בשונה מפעילותה של בלוטת התריס שאמנם משפיעה על איכות החיים, אבל אפשר לחיות בלעדיה. בלוטות הפאראתירואיד מפרישות את הפאראתירואיד - PTH - Parathyroid Hormone
הורמון זה הינו בעל תפקיד חשוב בוויסות רמת הסידן בגוף. כאשר חלה ירידה ברמת הסידן בגוף חשים זאת רצפטורים כימיים המצויים בבלוטה המשחררים את ההורמון.
להורמון שלוש פעולות עיקריות:
1.ספיגת סידן מהעצם והעברתו לדם.
2.מניעת הפרשת סידן לשתן בכליות.
3.עידוד ספיגת סידן במערכת העיכול באופן עקיף (דרך ויטמין D).
איי הלבלבIslets of Langerhans -
הלבלב (Pancreas - מיוונית: כולו בשר) הוא בלוטה מאחורי חלל הבטן אשר לה פעולות חשובות בגוף האדם. אורכו כ-15 ס"מ אצל אדם בוגר ומסתו נעה בין 85 ל-100 גרם. הלבלב דומה לאגס מאורך הרחב בקצהו האחד וצר בשני. החלק הרחב נקרא ראש הלבלב ונמצא בסמוך לתריסריון ואילו קצהו השני של הלבלב נוגע בטחול.
ללבלב יש חשיבות גדולה בויסות תהליכים בגוף האדם מבחינה אקסוקרינית כמו גם אנדוקרינית.
פעילותו האקסוקרינית מתבטאת ביצירת מיצי הלבלב אשר מופרשים דרך תעלות אל מערכת העיכול. מיצי הלבלב מכילים אנזימים המסייעים לעיכול (כגון: עמילאז, טריפסין, קרבוקסיפפטידאז וליפאז, אנזימים אלו נחוצים לעיכול של חלבונים, פחמימות ושומנים. ללא נוכחות אנזימי הלבלב, פירוקם של אבות המזון איננו מושלם.
חלקו האנדוקריני של הלבלב המכיל את איי לנגרהנס מייצר הורמונים. כל אי בלבלב מכיל:
?תאי אלפא, המפרישים את ההורמון גלוקגון.
?תאי בטא, המפרישים את ההורמון אינסולין שעוזר לגלוקוז שבדם להיקלט בתאי הגוף.
? תאי דלתא המפרישים את ההורמון סומטוסטטין אשר מעכב את הפרשתם של גליקוגן ואינסולין.
?ההורמונים גליקוגן ואינסולין אחראים לויסות רמות הגלוקוז בדם;
?גליקוגן מעודד פירוק של גליקוגן לגלוקוז ומשחרר גלוקוז אל הדם.
?אינסולין, שפעולתו מנוגדת לזאת של גליקוגן, אחראי להעלאת רמות הגלוקוז בתאים ולעידוד יצירת גליקוגן.



אדרנלים - )יותרת הכליה) - Suprarenal Gland
בלוטות יותרת הכליה (האדרנל) הן שתי בלוטות אנדוקריניות, הממוקמות על המשטח העליון של כל כליה. בלוטות יותרת הכליה מווסתות את האיזון של תפקודים רבים בגוף האדם על ידי הפרשה הורמונאלית.
בלוטות יותרת הכליה ממוקמות בבטן האחורית העליונה באזור החוליה ה-12, בצמוד לחלקו המרכזי של הקוטב העליון של שתי הכליות ומתחת לסרעפת. יש להן צורה משולשת והן מופרדות מן הכליות על ידי רקמת חיבור סיבית. משקל כל בלוטה כ-5 גרם. לכל בלוטה שני חלקים:
?קליפה (Adrenal Cortex) -המייצרת הורמונים סטרואידיים (שומניים) בעלת גוון צהבהב, המתקבל עקב כמות גדולה של כולסטרול בחלק זה.
?ליבה (Adrenal Medulla) -המייצרת הורמון חלבוני. בצבע אדום כהה או אפור.
בדומה לבלוטות אנדוקריניות אחרות בגוף, בלוטות יותרת הכליה מקבלות אספקת דם עורקית ממספר מקורות וניקוז ורידי מרכזי אחד.

חלקי בלוטת יותרת הכליה
קליפה (Adrenal Cortex)
הקורטקס מגורה על-ידי הורמון של בלוטת יותרת המוח, ה-ACTH Adreno Cortico Trophic Hormone. רמות גבוהות של קורטיזול בדם מדכאות את יצירת ה-CRH בהיפותלמוס ו-ACTH בבלוטת יותרת המוח.
הקורטקס מפריש קורטיקוסטרואידים מהשכבה הפנימית-חיצונית ביותר בהתאמה.
?גלוקוקורטיקואידים (בעיקר קורטיזול) המשפיעים על חילוף החומרים בגוף. יחד עם הורמון הקורטיקוסטרון משפיע על המערכת חיסונית. הקורטיזול מגביר את כמות חומרי המזון בדם (גלוקוז, חומצות האמינו וחומצות השומן) ובכך מאפשר לגוף להתמודד בצורה טובה יותר עם מצבי לחץ.
קורטיזול - הידרוקורטיזון - Hydrocortisone
הוא הורמון ממשפחת הגלוקוקורטיקואידים (שאיתו נמנים גם הקורטיזון והקורטיקוסטרון), שמופרש בכמות משמעותית, יחסית ל"משפחתו".
לקורטיזול כמה פעילויות:
1.משפיע על המטבוליזם בגוף.
2 מעודד עלייה ברמת הגלוקוז בדם.
3.מסייע בפירוק הגליקוגן בכבד, לצורך הכנסת גלוקוז לדם.
מסייע לגוף להסתגל לאספקה לא רציפה של מזון, תוך שמירה על רמת גלוקוז בדם, בגבולות יציבים.
בזמן אירוע טראומטי, הקורטיזול משפיע על אופן תפקוד המוח, גורם להפסקת
פעילות ההיפוקמפוס, ומגביר את פעילות האמיגדלה.
פעילויות אלו של הגוף מתאפשרות, הודות לכך שהקורטיזול מעודד הן גלוקונאוגנזה והן פירוק וניצול שומנים וחלבונים כמקורות חליפיים לאנרגיה. הפרשת הקורטיזול מווסתת על ידי מערכת משוב. ההפרשה מזורזת על ידי ACTH, ומעוכבת על ידי משוב שלילי המופעל על ידי הקורטיזול עצמו.
בתנאים רגילים, רמת הקורטיזול משתנה במחזוריות יומית, בבוקר עם ההתעוררות - רמת הקורטיזול עולה, ובשעות הערב, לקראת השינה ובתחילתה - רמת הקורטיזול יורדת. רמת הקורטיזול עולה גם במקרים אחרים שבהם יש צורך באספקה מוגברת של מקורות אנרגיה לתאי הגוף, כמו במצבי עקה של פעילות גופנית מוגברת. בנוסף, במצבי לחץ, הקורטיזול מדכא את פעילות המערכת החיסונית ומדכא תחושת כאב.
?אנדרוגנים המשפיעים מעט על בלוטות המין.
?מינרלוקורטיקואידים - אלדוסטרון הפועל על הכליות בקידום ספיגה מחדש של יוני נתרן (Na+) לתוך הדם. בעקבות הנתרן נכנסים גם מים וכך הנפח במחזור הדם ולחץ דם נורמאלי נשמרים וויסות לחץ הדם ע"י השפעה על הכליה.
וויסות הפרשת האלדוסטרון נעשה ע"י מנגנון מורכב. הגורם להפעלת המנגנון הוא ירידה בל"ד המגיע לכליה (לדוגמא בשל התייבשות). בעקבות זאת, תאים מיוחדים בכליה מפרישים הורמון חלבוני הנקרא רנין. הרנין הופך חומר הנמצא בדם הנקרא אנגיוטנסינוגן לחומר אחר הנקרא אנגיוטנסין 1 אשר מגיע למחזור הדם, לריאות ובריאות הופך לחומר הנקרא אנגיוטנסין 2 ע"י אנזים מיוחד הנקרא Angiotensin Converting Enzyme .
אנגיוטנסין 2 גורם להפרשה של האלדוסטרון וכמו-כן, בעל השפעה ישירה על כלי דם הגורמות להעלאת לחץ הדם.
בסיכומו של דבר, מטרת התהליכים ההורמונאליים היא שמירה על ערכי לחץ דם תקינים, למרות איבוד נוזלים.
כל מערכות ההורמונים המתוארת, נקראת מערכת רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון ומהווה אחת ממס' מערכות ההורמונאליות שתפקידן לווסת את לחץ הדם.


מנגנון בקרה עיקרי של הפרשת האלדוסטרון - מערכת הרנין-אנגיוטנסין


ירידת לחץ דם
הפרשת רנין בכליה
אנגיוטנסינוגן?אנגיוטנסין 1
ACE
אנגיוטנסין 2 ?כיווץ כלי דם ועליית לחץ דם
ייצור אלדוסטרון באדרנל
שימור מים ומלחים בכליה
עליית לחץ דם

ליבה (Adrenal Medulla)
מפרישה הורמון חלבוני הנקרא אדרנלין (Adrenalin). הורמון זה מופרש לזרם הדם במצבים סימפטטים. תגובת אדרנל-סימפתטית היא תגובת 'הילחם או ברח' עם תפקיד חשוב בהתמודדות בלחץ נפשי וגופני.
האדרנלין גורם להגברת תפוקת הלב והריאות, להגדלת קוטר דרכי הנשימה, להקטנת זרימת הדם לעור (ולכן העור הופך חיוור וקר), להזעה, להגברת הדם לשרירים, להרחבת האישונים וכיוצ"ב.
הליבה אינה חיונית לחיי האדם. תאי כרומפין (הנמצאים במדולה) מגורים על-ידי מערכת העצבים הסימפתטית ומייצרים אדרנלין, נוראדרנלין (נוראפינפרין), אנדורפין, אפינפרין (קרוי גם אדרנלין) מגביר את קצב פעימות הלב, גורם לעלייה ברמת הסוכר בדם, לכיווץ כלי דם המובילים דם אל שרירים מסוימים ולפעולות נוספות.

השחלות - Ovaries
השחלות נמצאות בחלל הבטן בצד הרחם ליד פתח החצוצרות. לשחלה צורה מאורכת, אורכה 3 סנטימטרים ורוחבה 1.5 סנטימטרים.
לשחלות שני תפקידים:
אחסון הביציות ושחרור ביצית בשלה כל חודש לחצוצרה וכן ייצור הורמוני מין נקביים.
המבנה המורכב מהביצית ומהתאים העוטפים אותה נקרא זקיק (Follicle).בתחילת כל מחזור קבוצת זקיקים מתחילה להתפתח. בתהליך התפתחות הזקיק, התאים המקיפים את הביצית מתחלקים והזקיק גדל.
גדילת הזקיקים מתרחשת בעקבות הפרשת הורמון חלבוני מההיפופיזה הנקרא FSH (Follicular Stimulating Hormone).
במהלך גדילת הזקיקים, התאים המקיפים את הביצית מפרישים הורמון מין שומני הנקרא אסטרוגן. האסטרוגן משפיע על רירית הרחם לאחר הווסת ו"מדשן" אותה.
הביוץ (Ovulation) מתרחש באמצע המחזור (במחזור שאורכו 28 יום) וכ-14 יום לפני תחילת הווסת במחזור שאורכו שונה מ-28 יום.
הביוץ מושפע מהורמון חלבוני המופרש מההיפופיזה הנקרא LH (Luteinizing Hormone) בעקבות עליית רמת ה-LH בדם, הזקיק הגדול מתבקע והביצית נפלטת אל מחוץ לשחלה ונאספת לתוך החצוצרה.
הזקיק שהתבקע עובר שינויים והופך לאחר הביוץ לגופיף צהוב (Corpus Luteum), המייצר הורמון הנקרא פרוגסטרון. הפרוגסטרון משפיע על רירית הרחם לאחר הביוץ וגורם לרירית לאגור חומרי מזון לקראת הגעת הביצית המופרית. אם לא התרחשה הפריה, הגופיף הצהוב מתנוון לקראת היום ה-28 של המחזור ובעקבות זאת רמות הפרוגסטרון יורדות בדם. ירידת רמת הפרוגסטרון גורמות להתחלת הווסת.
כ.11 האשכים - Testicle
האשכים הם בלוטות המהוות חלק ממערכת הרבייה של הזכר ותפקידם לייצר את תאי הזרע ואת הורמוני המין הגבריים, לדוגמא: הטסטוסטרון.
אשכים מייצרים תאי-זרע והורמונים באופן רציף מגיל הבגרות המינית ועד מות האורגניזם.
אצל האדם, קיימים שני אשכים, התלויים בתוך שק האשכים, הממוקם מחוץ לחלל האגן ומתחת לפין. מיקומו של שק האשכים מחוץ לגוף מאפשר את תנאי הטמפרטורה הדרושים לייצור התקין של תאי הזרע.
הטמפרטורה הממוצעת בשק האשכים היא כ-34.4°C, טמפרטורה הנמוכה בכ-2.5 עד 3 מעלות מטמפרטורת הגוף הממוצעת באיברים הפנימיים (36.7°C), טמפרטורה שאינה מתאימה לייצור תאי זרע. במקרים שבהם הטמפרטורה באשכים גבוהה (למשל, כאשר הגבר לובש תחתונים צמודים, בעת מחלה המעלה את חום הגוף כולו, שהות ממושכת מסביבה חמה או מסיבה אחרת) נפגע ייצור תאי הזרע ואיכותם נפגעת. בסביבה שבה הטמפרטורה נמוכה מופעל רפלקס המצמיד את שק האשכים לגוף על מנת להעלות את הטמפרטורה שלהם.

בלוטת האצטרובל
בלוטה אנדוקרינית קטנה, המהווה חלק מההיפותלמוס. אחד מההורמונים המופרשים מבלוטת האצטרובל הוא מלטונין (melatonin), שהפרשתו עולה בחשיכה לעומת האור. מלטונין תורם לכיול השעון הביולוגי של הגוף. בזמן השינה, רמות המלטונין בפלסמה עולות ויורדות מיד לפני ההתעוררות. כמויות קטנות של מלטונין הניתנות דרך הפה יכולות להשרות שינה. מלטונין הוא גם נוגד חמצון שיכול להגן מפני רדיקלי חמצן חופשיים.


בקרת הפרשת ההורמונים
רוב ההורמונים מופרשים בהתפרצויות (bursts) קצרות, עם הפרשה מועטה או חוסר הפרשה בין ההתפרצויות. גירוי מוגבר של בלוטה אנדוקרינית יגרום להתפרצויות רבות וקרובות יותר, שיגרמו להעלאת ריכוז ההורמון בדם. חוסר גירוי הבלוטה יגרום לחוסר הפרשה או למעט התפרצויות , וכך לירידה ברמת ההורמון בדם. וויסות תקין של ההפרשה חשוב לשמירה על הומיאוסטזיס ומונע ייצור או תת ייצור של ההורמונים.